אם אתם חושבים שכתיבה היא רק עניין של מילים, כנראה שלא ניסיתם לכתוב את האמת שלכם
במבט ראשון, המשימה נראית פשוטה – אתם יושבים מול מסך, שופכים כמה מילים, עורכים ושולחים לעולם. אבל כשהכתיבה נוגעת בעומק שלכם וחודרת מבעד לשכבות, היא הופכת למסע.
תעצרו רגע ותחשבו: מתי בפעם האחרונה כתבתם משהו שבאמת זעזע אתכם?
לא טקסט שהרגיש בטוח או נכון, אלא כזה שגרם לקוראים לעצור ולשאול, “האם זו באמת הדרך שבה אני רואה את הדברים?”
הקונפליקט הזה, בין הרצון להעביר מסר לבין הפחד לעורר אי-נוחות, יוצר כתיבה עוצמתית.
הנה ניסוי קטן לאמיצים שביניכם:
תכתבו על נושא שמפחיד אתכם לחשוף. אולי זו אמונה שמובילה אתכם, ואולי קונפליקט פנימי שלא השלמתם איתו. כתבו רק לעצמכם, בלי שום כוונה לפרסם, ואז תשאלו: מה ניסיתם להסתיר? מה היה קורה אם הייתם מפרסמים?
גם אני נופלת בזה לא פעם. קל להיאחז במילים שנשמעות נכון, בתבניות שעובדות, ובקלישאות שמספקות ביטחון מזויף.
זה אנושי. מי לא רוצה להרגיש בטוח במה שהוא כותב?
אבל האמת היא שכמה שננסה לשכנע את עצמנו, כשכותבים מתוך אזור הנוחות, התחושה היא תמיד אותה תחושה – שאנחנו חוזרים על עצמנו.
הכאב, הפחד, הספק – אלה המקומות שמולידים את הטקסטים הכי מרתקים, אבל גם הכי מאתגרים.
התוכן הטוב ביותר לא נשאר סגור.
הוא יוצר מפגש ביניכם לבין האמת שלכם.
הוא לא מספק תשובות קלות, אלא מציב מולכם מראה שאי אפשר להתעלם ממנה.
אז אם אתם רוצים לכתוב כדי לגעת, הקשיבו לחוסר הנוחות, לחששות, לקולות הפנימיים שמנסים לצנזר, ולביקורת העצמית.
מה הם אומרים לכם? ומה יקרה אם תיתנו להם מקום?
אולי דווקא מתוך הרעד הקטן בקצה המילים, תתחילו לכתוב כמו שתמיד חלמתם.
כאן תוכלו לקרוא מה זה קליפהנגר בתוכן ואיך יוצרים אותו. וכמו תמיד, אני מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי להשראה ולטיפים נוספים